<h1>ראב"ן — סוף גיטין</h1>
<h2>דף ד:</h2>
כיון דאיכא עולי רגלים כו' ובזמן ש[אין] בית המקדש קיים כיון דאיכא ב"ד דקביעו בו. וקשיא הא קיי"ל [ב"ב ל"ח.] ג' ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל וכו' עד שיהא עמו במדינה ומסקינן בגמ' סתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי ולא שכיחו שיירתא יא"ר. ותירץ חמי דהכי קאמר כיון דאיכא עולי רגלים שכל ישראל עולים ואפי' מי שאינו עולה בכל רגל עולה ברגל אחת בשנה לכל הפחות והן באין לדין שמה לפני ב"ד הגדול וגם עולין שאר קייומים שמה וחותמין ומתוך כך כל אחד רואה חתימת חבירו ומכירה דהא לא טרידי במידי כ"כ דנאמר מתוך טרדייהו לא [יכירו] חתימת העולים כדאמרי' לקמן [ו'.] באנשי קטסיפון דטרידי בשוקייהו וכשמביאין גיטין ליהודה יש מיהודה הרבה שמכירין חתימות אילו (ומעויין) [ומעידין] לקיימן וא"צ לומר בפני נכתב וה"ה מיהודה לגליל ואע"ג דלא שכיחי שיירתא אלא ברגל, אבל גבי חזקה כיון דלא שכיחי שיירתא כ"כ אלא פעם א' או פעמים בשנה כדאמרי' סתם יהודה כשעת חירום דמי ואפי' בזמן שבהמ"ק קיים כשעת חירום דשאר מלכיות דמי דלא שכיחי שיירתא ואע"ג דבזמן שבהמ"ק [קיים] איכא עולי רגלים ובזמן שאין בהמ"ק קיים איכא בתי דינים דקביעי [ל"ה] חזקה דשמא לא שמע המערער ולכך לא מיחה ואע"ג שאותן באין לרגל וכן אותם שבאין לדין כמה בתי דינים דקביעי לא שכיחי כ"כ שאדם טרוד בדינו ב' וג' שעות ביום ושוב נרפה מצי למימר המערער אני לא הייתי לרגל בשעה שהיו אנשי מקומך שמה או חולה הייתי ולא הייתי הולך בין האנשים ולא הגידו לי וקיימ"ל בכל היכא שלא יכול [למחות] גם זה אינו יכול להחזיק ואין בחזקתו כלום. דאע"ג דקיי"ל [ב"ב שם] חבריך חברא אית ליה וחברא דחבריך חברא אית ליה ואי איפשר שלא ישמע המחזיק ויזדהר בשטריה וה"ה נמי א"א שלא שמע המערער שזה מחזיק בשלו והיה לו למחות, היינו התם דשכיחי שיירתא כל שעה דאנן סהדי דודאי שמע המערער שאותו השני מחזיק בקרקעו שאם לא הגידה לו השיירא האחד שהייתה טרודה בשוק הגידה לו השנית והשלישית והרביעית, אבל במקום שהשיירות אינם מצויות כל שעה אלא פ"א או פעמים בשנה שמא אותן השיירות היו טרודות בשוקייהו ולא הגידו לו ואותן שבאין לרגל ושבאין לדין אע"ג דלא טרידי מצי למימר כאשר פיר' למעלה. ואני שמואל אחזיק דבריך דיפה כיון, דלא מיבעיא היכא שמערער במקום שאין השיירות מצויות כ"כ אלא פ"א בשנה דאמ[רינן] השיירא היתה טרודה אלא אפי' אם המערער עצמו מאותם שיירות שאינן מצויות והוא בא במקום שמחזיק בשלו מצי למימר לא ידעתי דטרוד הייתי בשוק, דההוא דא"ל לחבריה [ב"ב ל'.] מאי בעית בהאי ביתא א"ל מינך זבנתה ואכלית שני חזקה א"ל אנא בשוקי (גוואי) [בראי] הואי בשוקי' החיצונים ולא ידעתי שאתה מחזיק בשלי ולכך לא מחיתי וא"ל הא אית סהדי דאתית להכא כל תלתין [יומין] א"ל כי אתיתי להכא בשוקאי הוה טרידנא ול"ה ידענא אמר רבא דינא קאמר ליה דעביד איניש דטרוד בשוק כל תלתין יומין, אלמא כיון שאמת הדבר שהמערער הולך למרחוק במקום שאין שיירות מצויות אע"פ שבא למקום שמחזיקין בשלו יכול לומר לא ידעתי דטרוד בשוקי הייתי וכ"ש שנ[אמר] השיירא היתה טרודה ולא אמ[רו] לו ואינו חזקה כלום. אבל הא קשיא לי דהכא אמרי' כיון דאיכא בתי דינין דקביעי מישכח שכיחי לקיימו אע"ג דלא שכיחי שיירתא, ולעיל אמרי' מאי בינייהו איכא בנייהו ממדינה למדינה בארץ ישראל דלרבה בקיאין לשמה ולרבא אין עדים מצויין לקיימו וצריך לומר [בפ"נ], אלמא כיון דלא שכיחי שיירתא אע"ג דאיכא למימר בתי דינין דקביעי ולא אמרי' מישכח שכיחי וצריך והיינו כדאמרי' בחזקת הבתים סתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי דלא שכיחי שיירתא. לכך אומר אני שמואל כי יפה כיון חמי דה"נ משמע בכל זו ההלכה דממדינה למדינה לא שכיחי שיירתא, ואפי"ה כיון דאיכא עולי רגלים מישכח שכיחי לקיימו כדפרש לעיל ואע"ג דלא שכיחי שיירתא. ועתה אבאר כולה שמעתא על מכונה, ואיכא דמותבי הכי הא ממדינה למדינה בא"י מאי לא צריך לרבה ניחא לרבא קשיא דממדינה למדינה בא"י לא שכיחי שיירתא ואמאי ל"צ, ומשני לא תימא ממדינה למדינה ל"צ דודאי צריך וצריך דהא לא שכיחי שיירתא כדמוכח בחזקת הבתים אלא אומר באותה מדינה וכו', ומקשי אבל ממדינה למדינה בא"י מאי צריך ליתני המביא גט ממדינה למדינה סתם והאי לא מקשי מדתנן המביא גט בארץ א"צ דרבא מצי לתרץ לה דבאותה מדינה בא"י קתני דא"צ ואפי"ה לא תוכל להקשות פשיטא דאיצטרך סד"א (אמ') דבארץ ישראל לא שכיחי שיירתא כדאמר סתם יהודה וגליל וכו' ואפי' באותו מדינה נמי לא שכיחי כ"כ (דהא) [ויהא] צריך לומר קמ"ל דל"צ ולפיכך לא הקשה אלא מדיוקא דמתני' דליתני ממדינה למדינה סתם, ומשני דממדינה בא"י ל"צ ואע"ג דלא שכיחי שיירתא כיון דאיכא עולי רגלים כו'. ולמאן דמותבי הכי לית ליה דאיכא בין רבא לרבה אלא דאתויה בי תרי אבל ממדינה למדינה אפי' לרבא ל"צ כדמפרש טעמא הכי, ואפי"ה קיימ"ל כדמותבי הכי דממדינה למדינה ל"צ אע"ג דלא שכיחי שיירתא כיון דאיכא עולי רגלים וכיון דאיכא בתי דינים דקביעי, וכן מוכח לקמן בכמה דוכתי.
